מיהו האמורא המחייב במפקיר נזקיו? — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 40

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר חייב דאמר רבי אלעזר משום מהגמרא שלנו (1)
2. רבי ישמעאל שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר חייב — דאמר רבי אלעזר משום רבי ישמעאל: שני דברים אינן ברשותו של אדם, ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים, וחמץ משש שעות ולמעלה.

הסבר: ״תסתיים״ — מונח חדש: ״יוכח מן הדברים״ — זיהוי דובר אנונימי לפי מימרה אחרת שלו. כלל 1: ״דאמר רבי אלעזר משום רבי ישמעאל״ — שרשרת מסירה, שני שמות בקו תחתון. ״ואלו הן:״ — נקודתיים לפני הרשימה, פסיק בין שני פריטיה.

חלק ג׳ — שאלות

1. מהי ראיית ה״תסתיים״ — איזו מימרה מסגירה שרבי אלעזר הוא המחייב? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. מהם שני הדברים שאינם ברשותו ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו? הסבר כל אחד. איתור

בור ברה״ר (לעניין חיוב נזקין); וחמץ משש שעות (לעניין בל ייראה)

3. מדוע חמץ בפסח ״אינו ברשותו״, ולמה בכל זאת עובר עליו? הבנה

אסור בהנאה ואינו שווה כלום — אך התורה החשיבה אותו שלו כדי לחייבו

4. מהו העיקרון המשותף: מתי ״זה לא שלי״ אינו פוטר מאחריות? חשיבה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר חייב (יוכח שרבי אלעזר הוא המחייב) — דאמר רבי אלעזר משום רבי ישמעאל: שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו: בור ברשות הרבים, וחמץ משש שעות ולמעלה.
2. כלומר: גם דבר שאינו ״שלו״ משפטית — התורה מחשיבה אותו כרכושו לעניין אחריות. אם כן, בור ברה״ר שהפקיר — חייב עליו!
3. וכשמקשים סתירה מדברי רבי אלעזר במקום אחר (ההופך את הגלל — ״לא נתכוון לזכות בהן — פטור״) — יבואו התירוצים ביחידה הבאה.

נקודת קושי צפויה

מבנה ״מספר שנאמר בכלל״ (שני דברים… ואלו הן…) קל לזכירה — לנצל אותו. הקושי הריאלי: איך התורה ״מעניקה בעלות״ למי שלא רוצה בה? התשובה החינוכית: אחריות אינה נגזרת מבעלות אלא מיצירת הסיכון. מי שיצר את הבור — הבור שלו לעניין תשלומין, גם אם הפקירו אלף פעמים.