האם עביד איניש דינא לנפשיה במקום שאין הפסד? — תשובות למורה
מקור: חוברת מורה עמ׳ 20
חלק א׳ — פענוח כתב רש״י
- דאתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה רב
מהגמרא שלנו (1) - נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא
מהגמרא שלנו (2)
חלק ב׳ — פיסוק
התשובון:
דאתמר. רב יהודה אמר: לא עביד איניש דינא לנפשיה. רב נחמן אמר: עביד איניש דינא לנפשיה. היכא דאיכא פסידא — כולי עלמא לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה; כי פליגי — היכא דליכא פסידא.
הסבר: כלל 3 (מונחי דיון): ״איתמר״ — פתיחה למימרה אמוראית (עיגול + נקודתיים). מבנה מחלוקת מדויק: שתי דעות זו מול זו (נקודה ביניהן), ואז צמצום — ״כולי עלמא לא פליגי… כי פליגי…״ עם קו מפריד ונקודה-פסיק. תבנית שחוזרת בכל הש״ס.
חלק ג׳ — שאלות
1. באיזה מקרה הכול מודים — ובאיזה מקרה נחלקו רב יהודה ורב נחמן? איתור
התשובה בסיכום שעל הלוח.
2. מהי סברת רב יהודה ומהי סברת רב נחמן? נסח כל אחת במשפט. הבנה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
3. זהה את המבנה ״כולי עלמא לא פליגי… כי פליגי…״ — מה תפקידו בצמצום מחלוקות? מבנה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
4. עם מי אתה מסכים? נמק, וחשוב מה היה קורה לחברה אם כולם ינהגו כרב נחמן. חשיבה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
הסיכום שעל הלוח
- איתמר: רב יהודה אמר: לא עביד איניש דינא לנפשיה; רב נחמן אמר: עביד איניש דינא לנפשיה.
- היכא דאיכא פסידא (כשיש הפסד) — כולי עלמא לא פליגי: הכול מודים שעושה דין לעצמו.
- כי פליגי — היכא דליכא פסידא: רב יהודה — כיוון שאין הפסד, ליזיל קמיה דיינא (שילך לפני הדיין); רב נחמן — כיוון דבדין עביד, לא טרח (כיוון שהצדק עמו, אינו חייב לטרוח לבית דין).
נקודת קושי צפויה
ההיגיון של רב נחמן (״בדין עביד — לא טרח״) נשמע מסוכן: כל אחד בטוח שהצדק איתו. לחדד: גם לרב נחמן, מי שעשה דין לעצמו ויתברר בבית הדין שטעה — ישלם על הכול. כלומר הוא פועל על אחריותו המלאה. להלכה נפסק כרב נחמן — אבל הסיכון הזה הוא הבלם המרכזי.