המצניע קוצותיו בכותל של חברו — תשובות למורה
מקור: חוברת מורה עמ׳ 45
חלק א׳ — פענוח כתב רש״י
- לא שנו אלא בכותל רעוע אבל בכותל בריא – המצניע פטור
משפט 17 בחוברת
חלק ב׳ — פיסוק
התשובון:
תנו רבנן: המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חברו, ובא בעל כותל וסתר כותלו, ונפל לרשות הרבים והזיקו — חייב המצניע. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע, אבל בכותל בריא — המצניע פטור, וחייב בעל הכותל.
הסבר: ״תנו רבנן״ — פתיחת ברייתא (עיגול + נקודתיים). שרשרת האירועים בפסיקים: הצנעה ← סתירה ← נפילה ← נזק, וקו מפריד לפני הדין. ואז ״לא שנו אלא… אבל…״ — צמצום אמוראי, תבנית שכבר פגשתם ביחידה הקודמת.
חלק ג׳ — שאלות
1. מה המקרה בברייתא — ומי חייב לפי סתם הברייתא? איתור
התשובה בסיכום שעל הלוח.
2. כיצד מחלק רבי יוחנן בין כותל רעוע לכותל בריא — ומה הסברה בכל צד? הבנה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
3. מדוע בכותל בריא עובר החיוב לבעל הכותל? הבנה
הסותר כותל חייב לבדוק ולפנות — הוא יוצר המפגע בפועל
4. נסח את עקרון ״הצפיות״: מי מהשניים יכול היה לצפות את הנזק בכל תרחיש? חשיבה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
הסיכום שעל הלוח
- תנו רבנן: המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חברו, ובא בעל הכותל וסתר כותלו ונפל לרשות הרבים והזיקו — חייב המצניע.
- אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע (שעתיד להיסתר — המצניע היה צריך לצפות זאת), אבל בכותל בריא — המצניע פטור, וחייב בעל הכותל (שסתר בלי לפנות את מה שבתוכו).
- העיקרון: האחריות הולכת אחרי מי שיכול היה לצפות את הנזק.
נקודת קושי צפויה
מקרה מצוין ללימוד בזוגות (חברותות): כל זוג מקבל צד ומנסה להוכיח שהאחר חייב. מכיוון שרבי יוחנן חילק לפי מצב הכותל — הוויכוח מוביל בדיוק לתובנה הנכונה. וזו הזדמנות לחזור על ״תסתיים״ מיחידה י״ב של משנה ב׳ — שוב רבי יוחנן, שוב חיובי מפגעים.