המזיק באמצעות רכוש שהונח ברשות הרבים — תשובות למורה
מקור: חוברת מורה עמ׳ 43
חלק א׳ — פענוח כתב רש״י
- השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר – חייב בנזקו
משפט 9 בחוברת - קרקע עולם הזיקתו – הקרקע הזיקה אותו ולא המים
משפט 10 בחוברת - המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והוזקו בהן אחרים – חייב בנזקן
משפט 11 בחוברת
חלק ב׳ — פיסוק
התשובון:
השופך מים ברשות הרבים, והוזק בהן אחר — חייב בנזקו. המצניע את הקוץ ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים, והוזקו בהן אחרים — חייב בנזקן.
הסבר: משנה בנויה שתי צלעות: דין יחיד (השופך) ← נקודה ← רשימת שלושה מקרים בפסיקים ← קו מפריד ← הדין המשותף. שימו לב לדקדוק המשנה: ״חייב בנזקו״ (יחיד) מול ״חייב בנזקן״ (רבים). תרגיל זיהוי רישא/סיפא קלאסי.
חלק ג׳ — שאלות
1. מנה את ארבעת המקרים במשנה. מה משותף לכולם? איתור
התשובה בסיכום שעל הלוח.
2. מה מגביל רב בדין השופך מים — ומהי הסברה ״קרקע עולם הזיקתו״? הבנה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
3. הגמרא מקשה על רב: ״לא יהא אלא כרפשו!״ (שיחתו כמו בוץ שיצר) — ומתרצת ״בדמות מיא״ (שכלו המים). הסבר. הבנה
כשנשארו מים — חייב כבור; החידוש כשנבלעו המים והקרקע נותרה חלקה
4. שפכת מים במסדרון בית הספר ומישהו החליק — יישם את הסוגיה: מתי אתה חייב? חשיבה
התשובה בסיכום שעל הלוח.
הסיכום שעל הלוח
- השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר — חייב בנזקו.
- המצניע את הקוץ ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים — והוזקו בהן אחרים, חייב בנזקן.
- המכנה המשותף: כולם יצרו מפגע במרחב הציבורי — ואחריותם נמשכת כל עוד המפגע שם.
- אמר רב: לא שנו אלא דטנפו כליו במים, אבל הוא עצמו פטור — קרקע עולם הזיקתו (החליק על הקרקע, לא על המים — והקרקע אינה של השופך).
נקודת קושי צפויה
״קרקע עולם הזיקתו״ — סברה עדינה: הנזק בא מהקרקע החלקה, והקרקע אינה ממונו של השופך. תלמידים יתקוממו (״אבל בגללו היא חלקה!״) — וזו בדיוק נקודת המחלוקת עם שמואל בהמשך הסוגיה. לתת לתחושת הצדק שלהם מקום — היא מכוונת לשיטה החולקת.