נזק שנגרם לאדם מחפץ שנשבר ברשות הרבים — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 29

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית מהגמרא שלנו (1)
2. חייב רבי יהודה אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית — חייב. רבי יהודה אומר: במתכוין — חייב, באינו מתכוין — פטור.

הסבר: משנה עם מחלוקת: דעת תנא קמא נסגרת בנקודה. כלל 1 (אומר) — ״רבי יהודה אומר״ — נקודתיים. המבנה המקביל אצל רבי יהודה (״במתכוין — חייב, באינו מתכוין — פטור״) — קו מפריד בכל צלע ופסיק ביניהן. דוגמה יפה לכאמד״ט בלי ״טעם״ — כמו שכתוב בעמוד המבנה: לא כל המרכיבים חייבים להופיע.

חלק ג׳ — שאלות

1. מהם שני אופני הנזק שהמשנה מונה (״הוחלק במים״ / ״לקה בחרסית״)? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. במה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

3. השווה למשנה א׳: מה ההבדל בין ״המניח את הכד״ ל״נשברה כדו״ — ולמה הוא משמעותי? מבנה

הנחה = מעשה מכוון; שבירה = אירוע שקרה מעצמו — האחריות שונה

4. נסח את המשנה בכאמד״ט: כותרת, אומר, מקרה, דין. למי טעם? שים לב שאין. מבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית — חייב (הוחלק במים שנשפכו, או נפצע מהחרסים).
2. רבי יהודה אומר: במתכוון — חייב, באינו מתכוון — פטור.
3. ההבדל ממשנה א׳: שם הכד הונח בכוונה; כאן הוא נשבר מעצמו — והשאלה אם בעליו אחראי גם למה שכבר יצא משליטתו.
4. מהי בדיוק ה״כוונה״ שרבי יהודה דורש? — בכך תעסוק כל הסוגיה הבאה.

נקודת קושי צפויה

התלמידים לא מבינים מה השאלה — ״נשבר לו כד, מה הוא אשם?״ הנקודה: הסוגיה כולה תברר מתי אדם אחראי גם ל״תאונות״ של רכושו. כדאי לפתוח בשאלה מחייהם: נשפך לך בקבוק במסדרון ומישהו החליק — אתה אשם? לתת להם לטעון לשני הכיוונים לפני הלימוד.