דרך הרבים העוברת בתוך שדהו — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 27

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. תא שמע הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה מהגמרא שלנו (1)
2. ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיע ואי אמרת מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

תא שמע: הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד — מה שנתן נתן, ושלו לא הגיע. ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה — לנקוט פזרא וליתיב!

הסבר: ״תא שמע״ — עיגול ונקודתיים; הברייתא בעברית. ״ואי אמרת״ — פתיחת הקושיה מהשיטה הנבחנת (ארמית — כלל 2), והקושיה מסתיימת בסימן קריאה. ״לנקוט פזרא וליתיב״ — ביטוי ציורי ששווה להסביר: שייקח מקל ויישב לשמור.

חלק ג׳ — שאלות

1. מה עשה בעל השדה — ומה קבעה הברייתא על שתי הדרכים? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. הסבר את הקושיה ״לנקוט פזרא וליתיב״ — איך היא קשורה לרב נחמן? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

3. מה ההבדל בין תירוץ רב זביד לתירוץ רב אשי? הבנה

רב זביד — גזירה שמא ייתן עקלתון; רב אשי — כל דרך צדדית היא בהכרח עקלתון למישהו

4. ״קרובה לזו ורחוקה לזו״ — מדוע אי אפשר לפגוע בדרך של רבים גם כשנותנים תחליף? מה זה מלמד על זכויות הציבור? חשיבה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. תא שמע: דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד (חסם את הדרך והציע דרך חלופית בצד) — מה שנתן נתן, ושלו לא הגיע! הדרך החדשה נשארת לרבים — והישנה לא חוזרת אליו.
2. הקושיה: אם עביד איניש דינא לנפשיה — לנקוט פזרא וליתיב! (שייקח מקל ויישב לשמור על שדהו!)
3. אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא ייתן להם דרך עקלתון — חכמים גזרו, כדי שלא יחליף לרבים דרך עקומה וארוכה.
4. רב אשי אמר: כל מן הצד — דרך עקלתון הוא: קרובה לזו ורחוקה לזו — לעולם אי אפשר להחליף דרך רבים בלי לפגוע במישהו.

נקודת קושי צפויה

״מה שנתן נתן ושלו לא הגיע״ — דין קשה לעיכול: האיש הפסיד פעמיים! להסביר את העומק: דרך שהוחזקה לרבים היא של הרבים — אי אפשר להפקיע אותה חד-צדדית, והמנסה — משלם את המחיר. רלוונטי להפליא לוויכוחים על שבילים ושטחים ציבוריים היום.