״וקצתה את כפה״ — ממון — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 26

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. תא שמע וקצתה את כפה ממון מאי לאו בשאינה יכולה להציל מהגמרא שלנו (1)
2. על ידי דבר אחר לא שיכולה להציל על ידי דבר אחר מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

תא שמע: ״וקצתה את כפה״ — ממון. מאי לאו בשאינה יכולה להציל על ידי דבר אחר? לא, שיכולה להציל על ידי דבר אחר.

הסבר: ״תא שמע״ + פסוק במירכאות + קו מפריד לפני הדרשה. ״מאי לאו… ?״ — ניסיון ההוכחה, סימן שאלה; ״לא, …״ — דחייה קצרה בסימן שאלה. קטע קצר וברור — לתת לתלמידים לפסק לבד ולבדוק בזוגות.

חלק ג׳ — שאלות

1. מה דרשו חכמים מ״וקצתה את כפה״ — ומה זה מלמד על דרך הלימוד של פסוקי עונשין? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. באיזה מקרה האישה חייבת ממון — ובאיזה פטורה? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

3. ״נעשה ידה כשליח בית דין״ — הסבר את הדימוי: מתי אדם פרטי נחשב כזרוע של בית הדין? הבנה

כשפועל בצדק בדרך היחידה האפשרית — הוא כמבצע את מה שבית הדין היה מורה

4. השווה ליחידה ט׳ (״היה לו לשומטו״): איזה עיקרון משותף עולה משתי הסוגיות? מבנה

חובה לבחור את דרך ההצלה הפחות מזיקה

הסיכום שעל הלוח

1. הפסוק (דברים כ״ה): אישה שהחזיקה במבושיו של איש הרב עם בעלה — ״וקצתה את כפה״. חז״ל דרשו: ממון (קנס כספי, לא קציצת יד ממש).
2. הקושיה: מאי לאו בשאינה יכולה להציל על ידי דבר אחר? — אם חייבת אף כשלא הייתה דרך אחרת להציל את בעלה — קשה לרב נחמן!
3. הדחייה: לא, שיכולה להציל על ידי דבר אחר — חייבת רק כי בחרה בדרך פוגעת כשהייתה דרך עדינה.
4. והחידוד מהסיפא: אם אינה יכולה להציל בדרך אחרת — נעשה ידה כשליח בית דין, ופטורה.

נקודת קושי צפויה

הנושא עדין (מקרה הפסוק אינטימי) — אפשר ללמד את העיקרון בלי להאריך בפרטי המקרה: אדם שנפגע כדי להציל, כשהייתה דרך עדינה יותר — חייב. הדרשה ״וקצתה את כפה — ממון״ פותחת חלון לעיקרון גדול: חז״ל קיבלו במסורת שעונשי גוף בפסוקים אלה = תשלום ממון (כמו ״עין תחת עין״).