נרצע שכלו לו ימיו — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 24

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. תא שמע מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת מהגמרא שלנו (1)
2. וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור תלמוד לומר לא תקחו מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

תא שמע: מניין לנרצע שכלו לו ימיו, ורבו מסרהב בו לצאת, וחבל ועשה בו חבורה — שהוא פטור? תלמוד לומר: ״לא תקחו כופר… לשוב״. הכא במאי עסקינן — בעבדא גנבא.

הסבר: שלושה מונחים בקטע אחד: ״תא שמע״, ״תלמוד לומר״ — נקודתיים לפני הפסוק, ״הכא במאי עסקינן״ — האוקימתא הדוחה, קו מפריד לפני ההעמדה. גם ״מניין ל…?״ — שאלת מקור (סימן שאלה).

חלק ג׳ — שאלות

1. מיהו ״נרצע שכלו לו ימיו״ — ומה הבעיה שנוצרה? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. מדוע האדון פטור אם חבל — מהי דרשת הפסוק? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

3. מהן שתי ההעמדות שבהן דוחה הגמרא את הראיה — ומה משותף להן? הבנה

עבדא גנבא / שפחה כנענית — בשתיהן יש לאדון הפסד או איסור מתמשך

4. זהה בקטע את המונחים ״תלמוד לומר״ ו״הכא במאי עסקינן״ — מה תפקיד כל אחד? מבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. רקע: עבד עברי נרצע עובד עד היובל. נרצע שכלו לו ימיו (הסתיים זמנו) ורבו מסרהב בו לצאת (מפציר בו לצאת) — והעבד מסרב להשתחרר.
2. הברייתא: אם האדון חבל ועשה בו חבורה — פטור, תלמוד לומר: ״לא תקחו כופר… לשוב״ — לא תיקחו כופר לשב (מי שאמור לשוב לחירותו).
3. לכאורה ראיה לרב נחמן — האדון עושה דין לעצמו אף שאין לו הפסד! הדחייה: הכא במאי עסקינן — בעבדא גנבא (בעבד גנב — שהישארותו גורמת הפסד).
4. וכשהוקשה ״עד עכשיו לא גנב ועכשיו גנב?!״ — תירוץ נוסף: רב נחמן בר יצחק אמר: בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית — עד עכשיו בהיתר, ועכשיו באיסור.

נקודת קושי צפויה

עולם העבדות זר לתלמידים ודורש רקע: עבד עברי הוא יהודי שנמכר לשש שנים; נרצע = שבחר להישאר עד היובל; שפחה כנענית מותרת לעבד רק בזמן עבדותו. בלי הרקע — הסוגיה לא מובנת. ואפשר להאיר: התורה דוחפת את העבד לחירות — עד כדי כך שהמסרב לצאת נחשב חוטא.