שור שעלה על גבי חברו להורגו — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 22

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. תא שמע שור שעלה על גבי חברו להורגו ובא בעל התחתון מהגמרא שלנו (1)
2. ושמט את שלו ונפל עליון ומת פטור מאי לאו במועד דליכא מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

תא שמע: שור שעלה על גבי חברו להורגו, ובא בעל התחתון ושמט את שלו, ונפל עליון ומת — פטור. מאי לאו במועד, דליכא פסידא? לא, בתם — דאיכא פסידא.

הסבר: כלל 3 (מונחי דיון): ״תא שמע״ — עיגול + נקודתיים; ״מאי לאו״ — ניסיון ההוכחה (״האם לא מדובר ב…?״) — סימן שאלה; ״לא, ב…״ — הדחייה. זהו מבנה תא-שמע-ודחייה שיחזור בכל היחידות הבאות: הגמרא מנסה להוכיח — ונדחית שוב ושוב.

חלק ג׳ — שאלות

1. מה ההבדל בין ״שמט את שלו״ ל״דחפו לעליון״ — ומה הדין בכל אחד? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. כיצד ניסתה הגמרא להוכיח מכאן כרב נחמן, וכיצד נדחתה ההוכחה? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

3. ״היה לו לשומטו ולא שמטו״ — נסח את העיקרון: כשמצילים, איזו דרך חייבים לבחור? הבנה

הדרך שמצילה בלי להזיק — ואם הזיק כשהייתה דרך עדינה, חייב

4. תן דוגמה מחיי היומיום לעיקרון ״אפשר להציל בדרך שאינה מזיקה״. חשיבה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. תא שמע: שור שעלה על גבי חברו להורגו, ובא בעל התחתון ושמט את שלו (משך את שורו מלמטה), ונפל עליון ומת — פטור.
2. הקושיה: מאי לאו במועד — הרי מדובר בשור מועד, שבעליו לא יפסיד ממנו כלום (״ליכא פסידא״) — ובכל זאת מותר היה לו לפעול, כרב נחמן?
3. הדחייה: לא, בתם — דאיכא פסידא (בשור תם, שמשלם רק חצי נזק — יש לבעל התחתון הפסד, והכול מודים).
4. והסיפא: דחפו לעליון ומת — חייב. מדוע? שהיה לו לשומטו ולא שמטו — יכול היה להציל בדרך עדינה ובחר בדרך מזיקה.

נקודת קושי צפויה

מכאן ועד סוף משנה א׳ — שרשרת של שבע קושיות ״תא שמע״ על רב נחמן, וכולן נדחות. כדאי לפתוח טבלת מעקב על הלוח (המקור ← ההוכחה ← הדחייה) ולמלא אותה אחר יחידה — כך התלמידים רואים את הסוגיה כמסע אחד ולא כאוסף מקרים. בלי הטבלה — הם יטבעו.