כניסה לחצר חברו ללא רשות כדי לקחת רכוש אישי — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 21

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. מתיב רב כהנא בן בג בג אומר אל תיכנס לחצר חברך ליטול מהגמרא שלנו (1)
2. את שלך שלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

מתיב רב כהנא, בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב. אלא שבור את שיניו, ואמור לו: שלי אני נוטל.

הסבר: כלל 3 (מונחי דיון): ״מתיב״ — הקשאה ממקור תנאי (עיגול). כלל 1 (אומר): ״בן בג בג אומר״ — נקודתיים; וגם הציטוט הפנימי ״ואמור לו: שלי אני נוטל״ — נקודתיים לפני הדיבור הישיר. הפסיק לפני ״שמא״ — מפריד בין האיסור לנימוקו.

חלק ג׳ — שאלות

1. מה אסר בן בג בג — ומה הנימוק ״שמא תיראה עליו כגנב״? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. כיצד דוחה הגמרא את הקושיה על רב נחמן? איתור

בן בג בג יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה

3. מה ניסה רבי ינאי לפרש — ומדוע נדחה פירושו מדקדוק הלשון? הבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

4. מה מלמד הנימוק ״שמא תיראה עליו כגנב״ על חשיבות מראית העין, גם כשאתה צודק? חשיבה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. מתיב רב כהנא (מקשה ממקור תנאי): בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות — שמא תיראה עליו כגנב.
2. והמשך דבריו: ״אלא שבור את שיניו״ ואמור לו: שלי אני נוטל — משמע שאסור לעשות דין עצמי בלי אזהרה?
3. הדחייה: בן בג בג יחידאה הוא — דעת יחיד, ופליגי רבנן עליה (וחכמים חולקים עליו).
4. רבי ינאי פירש אחרת: ״שבור את שיניו״ — בדין (בבית דין); והגמרא דוחה: אם כך היה צריך לומר ״ואומרים לו״, לא ״ואמור לו״! קשיא.

נקודת קושי צפויה

השם ״בן בג בג״ מצחיק את הכיתה — אפשר לרתום: לפי המסורת היה זה גר (ב״ג = בן גר), ושמו הוצפן מפני הרומאים. וההלכה המעשית חשובה לחייהם: גם כשמשהו שלך אצל חבר — לא נכנסים ולא לוקחים בלי רשות. הצדק בתוצאה אינו מכשיר את הדרך.