שלוש אוקימתות לרישא — הנתקל ששבר את הכד — תשובות למורה

מקור: חוברת מורה עמ׳ 17

חלק א׳ — פענוח כתב רש״י

1. ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור איבעי ליה לעיוני ומיזל מהגמרא שלנו (1)
2. אמרי דבי רב משמיה דרב במלא רשות הרבים כולה חביות מהגמרא שלנו (2)

חלק ב׳ — פיסוק

התשובון:

״ובא אחר ונתקל בה ושברה — פטור?״ איבעי ליה לעיוני ומיזל! אמרי דבי רב משמיה דרב: במלא רשות הרבים כולה חביות. שמואל אמר: באפילה שנו. רבי יוחנן אמר: בקרן זווית.

הסבר: מבנה קלאסי: ציטוט מהמשנה ← קושיה ← שלושה תירוצים. כלל 1 (אומר): שלושה ״אמר״ — נקודתיים אחרי כל אחד, נקודה בין תירוץ לתירוץ. כלל 2 (מעבר שפה): הקושיה בארמית, התירוצים חוזרים לעברית — המעבר מסמן את גבולות הקטעים.

חלק ג׳ — שאלות

1. מהי קושיית הגמרא על הרישא של המשנה? איתור

התשובה בסיכום שעל הלוח.

2. מהי ״אוקימתא״, וכיצד שלושת האמוראים משתמשים בה כאן? מבנה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

3. מה משותף לשלוש האוקימתות? מה הן באות לומר על הנתקל? הבנה

בשלושתן הנתקל לא יכול היה לראות — ולכן אינו אשם

4. חשוב על המרחב הציבורי היום: תן דוגמה מודרנית לכל אחת משלוש האוקימתות. חשיבה

התשובה בסיכום שעל הלוח.

הסיכום שעל הלוח

1. הקושיה: ״ובא אחר ונתקל בה ושברה — פטור?״ איבעי ליה לעיוני ומיזל! (היה לו לעיין וללכת — להסתכל לאן הוא הולך).
2. דבי רב משמיה דרב: במלא רשות הרבים כולה חביות — אין דרך לעבור בלי לפגוע.
3. שמואל אמר: באפילה שנו — בחושך, שאי אפשר לראות.
4. רבי יוחנן אמר: בקרן זווית — הכד הונח בפינה, וההולך לא יכול היה לראותו לפני הפנייה.

נקודת קושי צפויה

זו הפגישה הראשונה עם מבנה ״קושיה על משנה + אוקימתות״ — לב הלמדנות. חשוב למסגר: האמוראים אינם ״ממציאים תירוצים״ אלא מגלים שהמשנה מדברת במקרה מסוים. לצייר על הלוח שלוש תמונות (רחוב מלא חביות · חושך · פינה) — ולשאול בכל אחת: האם ההולך אשם?